a 'יכולתי בצעד אחד לחבר אדמה לשמים', כתבה אגי משעול בפתח אחד מקובצי שיריה, והיא אמנם עשתה זאת. שירתה מחברת עולם של ארציות מוחשית, חושנית, ישראלית - מקומית עם עולם שמימי של הארות מטפיזיות ואפילו מיסטיות, של מדיטציה ששואפת למצב של 'הוויה' טהורה הקרובה אל 'הריק הנקי', של ניסיונות לפתוח את פרח הקודקוד אל 'אור אחר'. את החיבור בין שני העולמות משיגה המשוררת באמצעות מתווכים פואטיים רבים, שהחשובים שבהם הם השפה העברית הישראלית הנמרצת והריתמית, הנעה בין המצאות מטפוריות מבריקות לטונליות דיבורית חיונית עד גבול העגה, והראייה ההומוריסטית, שהמשוררת מכנה אותה 'ליצן התמיד של התודעה', המכוונת בראש ובראשונה אל ה'אני' עצמו. שירתה של אגי משעול עברה בשלושים שנות יצירה התפתחות ארוכה, שראשיתה בעולם פנימי נזיל ומפוצל, המשכה בפריצה נועזת ומשחררת לעולם האובייקטים הממשיים ובביסוסו של דגם התנועה בינו ובין הנפש המסוגרת, בין הערות ובין החלום; ושיאה בתנועה בטוחה בין הגבוה ביותר לנמוך ביותר, מן 'השפלה' הפנימית - הנפשית והחיצונית - החברתית 'אל כן גבוה' של מרחב קוסמי וחוכמה עמוקה. במבחר הנרחב שלפנינו מצרפת המשוררת למיטב שיריה הקודמים שירים חדשים, שבו הולכת אחיזתה ב'עקרון הממשות' ונעשית אמיצה יותר ויותר עד כדי יצירת שירה בעלת השתמעות מוסרית - חברתית תקיפה. הספר מאפשר למשוררת ישראלית גדולה, מן הדמויות המרתקות והבולטות ביותר בספרות העברית של זמננו, להשמיע את קולה השירי הצלול והמלא בכל גוני המנעד שלו. למבחר השירים הוסיף דן מירון מסה מקיפה - ניסיון ביקורתי ראשון לסקור בפירוט את התפתחותה של שירת אגי משעול, לפענח את צפניה המורכבים, ולהעריך את תרומתה הבדולה לשירה ולתרבות הישראלית --